|
|
 |
|
זהות-מסכה, מסכה-זהות, טבעה הנזיל של המציאות - במסורות היהודית. כל מי שחשב עד היום שהוא מכיר את פורים ואת סיפור המגילה מוזמן לבקר בתערוכה השנייה של גלרית גבו המארחת קבוצת אמנים גדולה במספר. מסורת המגילה עוסקת בהיפוך ומהפך בגורל וברעיון של הסתרת הזהות האמיתית. תערוכת מסכה וזהות של האוצרת נורית טנא מציעה זוויות חדשה שבין סממניה 'המצב האנושי', בינת הלב של האמן והתפשטות הפלורליזם. הצופים בתערוכה מוזמנים לתצוגה רב-ממדית של סוכני המציאות החדשים, כיום, בשדה הרחב של האמנות העכשווית בישראל. בברכת חג פורים שמח לאמנים ולמבקרים, רפי ברביבאי, אוצר ראשי מסכה- זהות
To prepare a face to meet the faces that you meet..." " המשורר T.S Eliot, 1881
בתרבות הפופולרית של ימינו, ההרפתקה שבשינוי זהות מתעצמת. השאלות "מי אני מתכוון להיות?", ו"כיצד אני מציג עצמי?", מקבלות משנה תוקף באמצעות תשתית תקשורתית טכנולוגית, אינטרנטית, עיתונאית וטלוויזיונית, המאפשרות חגיגה יומיומית של נשף מסכות ענק. שאלת הזהות נכרכת בשאלת הדימוי. ה"אני" הוא תלוי-אופנה, המשתנה ללא הרף. כיסוי וחשיפת ה"אני" כוללים את מאפייני המין, הגיל, הנטייה, האישיות, זכות ההשתנות וההתחזות. כל אלה לובשים צביון לגיטימי ומקבלים הרשאה להתערטלות פומבית. המסכה בת ימינו נותנת את הכוח לבחור ב"אני" חדש ומחודש, באמצעות מגעים וירטואליים ופיזיים, בהם ניתנת האפשרות לראות ולהיראות אחרת, ולנהל קשרים חברתיים ואינטימיים באמצעות מסכים שונים, גדולים וקטנים. כמו כן, דגמי החיקוי שלנו, בובות הפלסטיק של צו השעה, אינם אלא דימויים המשוייכים לקטגוריה כוכבנית, כלכלית, אקדמאית ופוליטית.
המילה "מסכה" נובעת מהמילה "מסך", שכוונתה להסתיר. היא קרובה למילה הערבית "מסחרה" שכוונתה מצג-שווא (במסחר ובתחומים אחרים), רמאות וליצנות. וזו קרובה בתורה למילים Máscara בספרדית ו-Maschera באיטלקית, המציינות מסכה. מסקרה בשפות רבות היא, כידוע, גם אותו איפור שחור המשנה את מראה העיניים. המסכה, אם כן, מכילה משמעויות מנוגדות: תחפושת המסתירה את האישיות, מחד גיסא, וחשיפת אישיות אלטרנטיבית, מאידך גיסא. המסכה מגשרת בין אמת לבדיון, בין גלוי למוסתר, בין פנים הנפש לנראה, בין האינטימי לפומבי, בין מציאות לפנטזיה, ובין חיים למוות. האמנות בכל התקופות עסקה באופנים שונים בנושא מסכה וזהות. רמברנדט, הצייר בן המאה ה-17, צייר עשרות דיוקנאות עצמיים במהלך חייו, בהם חשף את תמונת נפשו כמסכות הנושרות זו אחר זו . לעומתן, מסכותיו האקספרסיביות של הצייר ג'יימס אנסור, ממחישות את תחושות הרדיפה של האמן בחברה צבועה ואכזרית, בשלהי המאה ה-19. סינדי שרמן, בתצלומיה מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20, ביימה עצמה על-פי סטריאוטיפים שונים של נשים, בקולנוע, בתקשורת ובאמנות. באמצעות סדרת התחפשויות אובססיבית, העלתה שרמן את שאלת האותנטיות של הזהות הנשית, בעולם בו המבט הגברי השוביניסטי מעצב את דימוי האישה. תערוכה קבוצתית זו מאפשרת הצצה על מקומה של המסכה כזהות, בזיקה לשימושיה השונים, להתבוננות עכשווית, ולמקורות העבר. נורית טנא- אוצרת התערוכה
גלריה גבו, בית
אמריקה, רח' שאול המלך 35, תל- אביב, טל':
077-3300141 --------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
|
|
|
|
חזור לדף קודם
