אמנות, יצירות אומנות, אמנים, יצירות אומנים, מוזיאונים - פורטל אולארט - www.all-art.co.ilמאמרים, כתבות - אמנות, שירה, ספרותאמנים - אומנים ישראלים | אמנות ישראלית - יצירות אומנות פיסול, ציור, איור, צילוםאומנות בלוגים | בלוג אמנות, ספרות, שירה, שיריםפורומים בנושאי אומנות, קהילות אמנותגלריות אמנות | חוגים, לימודי אומנות | מוזיאונים לאמנות | מעצבים - עיצוב - לוחותאירועים - תערוכות אמנות, אירועי אומנותבניית אתרי אמנים - פרסום אומניםאתרי אמנות - קישורים לאתרי אומנות, תרבות

   כניסה >> ידע - מאמרים, כתבות אומנות >> תרפיה באמנות >>


אמנות - מאמרים, כתבות וידע
- תרפיה באמנות
מאמרים בנושאי תרפיה באמנויות, תרפיה באמצעות אומנות

סערת רגשות יצירתית
מאת - מיכל גזית, 12.10.2006
 

התעוררות יצירתית מעלה מתוכנו קשת רחבה של רגשות סוערים, גם את אלה שהודחקו והוסוו על ידי בקרה שכלית. זו המתנה בחיי יצירה פוריים, וזה גם המחיר.  על כעס, קנאה ופחדים כשותפים פעילים בהתרגשות היצירתית.  

 

   ביטוי יצירתי וביטוי רגשי הם בעיני הגדרות מקבילות וזהות. המשמעות שלהם היא ביטוי חיצוני של מה שעולה מעולמנו הפנימי, בתגובה ומתוך הזנה של העולם החיצוני. במילים אחרות, יצירתיות ורגש הם מעגל אין סופי של קלט ופלט, מהעולם, אלינו ובחזרה.

   הדוגמא הברורה והמיידית לביטוי ספונטני היא אצל ילדים קטנים. בתחילת חייהם הם אותנטיים לחלוטין ומחצינים כל תחושה ותשוקה שעולה מהם. כשהם כועסים, הם צועקים, רוקעים ברגליהם, ומביעים את זעמם מבלי לחשוב איך יראו ומה יחשבו עליהם. כשהם שמחים הם מביעים זאת באותה פשטות צוהלים, קופצים, צוחקים בקולי קולות. באותה טבעיות הם אוחזים בצבעים ומביעים באמצעותם את עולמם הפנימי מבלי שידריכו אותם איך לעשות זאת. בשנות הילדות הראשונות החלק הפעיל יותר במוחנו הוא האונה הימנית שאחראית על דמיון, חשיבה מרחבית, אינטואיציה יצירתיות ותחומים נוספים שהם בגדר המופשט.

   עם הזמן, אותם ילדים מתחילים להפעיל גם את כישורי האונה השמאלית, זו  שאחראית על הגיון,  מלל, שפה וחשיבה מדויקת. השימושים האלה הופכים להיות חיוניים עם תחילת הדיבור, ובהמשך כשאנחנו מתחילים לכתוב, לקרוא, ללמוד מתמטיקה ודברים נוספים שדורשים חשיבה לוגית ותבניתית. במקביל, באותן שנים יצאנו יותר לעולם האמיתי, שבו כבר היינו מוגנים פחות על ידי ההורים ודמויות בוגרות אחרות. היינו צריכים ללמוד להיזהר מסכנות שאורבות לנו בחוץ, לחשוב על הדברים קודם שאנחנו מביעים אותם, בכדי שלא להיות חשופים ופגיעים. פיתוח החשיבה ההגיונית הוא תהליך טבעי וחיוני מכיוון שבלעדיה היו מסתובבים בעולם ללא הגנות, וללא זהירות. בנוסף, שימושי האונה השמאלית הם אלה שמאפשרים לנו את הביטוי בכלים שונים שמצריכים יכולת יצירת ארגון  ותבניות חשיבה וביטויי.

  הבעיה היא שבתוך ההתבגרות אנחנו עלולים לתת יותר ויותר משקל להגיון והשכל. ליצור מעין חומת בקרה בינינו ובין העולם שמהווה סינון מהפנים החוצה ולהפך, מה שהופך אותנו לפחות פגיעים וחשופים. אנחנו בקונטרול מול העולם והפעולות שלנו מחושבות כדי להביא לנו את התוצאות שנכונות עבורנו. אני מדמה את הבלימה השכלית ללחיצה בו זמנית על הגז ועל הברקס כשבכל פעם מוגבר הלחץ על אחד מהם. כך נוצר מצב שהתנועה הטבעית מואטת, לעיתים יתר על המידה, ובטווח רחוק, מחיר מאמץ הבלימה הזו הוא עייפות ושחיקה בכל המערכות.

   הרצון להגביר את ביטוי הרגש והיצירה מגיע כשאנחנו מתחילים לחוש את מחירה של השליטה שמצמצמת את החיות. כשמתחילים לעלות הקולות שקוראים לנו לחיות את החיים בווליום גבוה יותר.

בסדנת "דרך האמן" אני נתקלת באנשים שחיים את החיים הנכונים, עושים את הדברים שצריך, הכל בסדר, ובכל זאת הם חשים חוסר סיפוק גדל והולך. תחושה שיש אזורים שלמים בנשמתם שאינם מבוטאים. שהחיים עוברים לידם ולא דרכם. אצל אחרים, שחיים בדרך כלל חיי יצירה והגשמה, מגיעים זמנים בהם נוחתת ההבנה שהם התקבעו  זמן רב מידי במקומות בהם נעצר הביטוי העצמי. חסימה נוספת שאני פוגשת בה בתהליכים שב"דרך האמן" היא של יוצרים פעילים שחשים שהביטוי היצירתי גובה מהם מחירים גבוהים בתחומים שונים של החיים, והם מבינים שיכולים להיות נתיבים נוספים ליצירה, בהם יגיעו לאותן מטרות בפחות מאמץ. 

   הקולות הקטנים האלה מצטרפים בהדרגה להזמנה לילד הפנימי שכלאנו. זה שיודע להתרגש מהדברים הקטנים וליצור את החיים מתוך ספונטניות והתלהבות. הוא יגיב לקריאה הזו ויצא לפגוש אותנו, מתוכנו, מהמקום בו הוא תמיד נמצא, רק מחכה לאישור להתבטא.

 

 המצפן הרגשי

 

    כשאנחנו מתחילים להסיר את מנגנוני ההגנה הלוגיים ולתת ביטוי לקולות היצירתיים, כל מה שבתוכנו נחווה בעוצמות מחודשות. זו המתנה, וזה גם המחיר. יפרצו מתוכנו התלהבות, שמחה, התרגשות, חיות ואהבה, אבל בו זמנית יעלו גם כעס, תסכול, קנאה, התנגדויות ועולם שלם של תחושות שאסרנו בתוכנו. ההצפה הזו היא סימן מצוין לכך שהשסתומים מתחילים להשתחרר והמערכות הרגשיות מתחילות לנוע. 

   קשת הרגשות כוללת עשרות רבות של תחושות שנחלקות באופן די גורף לאלה שאלה שרוב האנשים שמחים לחוות ולאלה שמוגדרות כמטרידות. בתוך החלוקה הכוללנית הזו קיים דירוג אינדבידואלי שהתבוננות בו תורמת רבות להבנת המבנה וההעדפות האישיים.  תרגיל המודעות הזה פותח על ידי אנתוני רובינס ונקרא מציאת המצפן הפנימי. (את הטכניקה המלאה ניתן למצוא בספריו "להעיר את הענק שבפנים" הוצאת אור-עם).

   המצפן הפנימי הוא רשימה מדורגת של רגשות שאותם חשוב לנו לחוות בחיים, ורשימת אלה שאנחנו מתנגדים לחוות. כך למשל בתחושות החיוביות יופיעו לרוב: אהבה, התרגשות, שמחה, בטחון, הצלחה, נוחיות, מצליחנות, התפתחות, בריאות, תשוקה, נתינה, הערכה ועוד רבות נוספות. אולם, לכל אדם יש מצפן אישי משלו שהוא הדירוג הפנימי של הרגשות החיוביים. בראש הרשימה יופיע הרגש שמשמעותי עבורנו במיוחד, ואחריו בסדר יורד הבאים בסדר החשיבות. הבנת ההיררכיה הפנימית הזו יוצרת מצפן שמכוון אותנו לארועי חיים בהם נחווה את התחושות האלה על בסיס קבוע. הוא מקל עלינו בהתחבטויות, ומסביר  לנו רבות  מהבחירות היום יומיות.

   לשם דוגמא, אם אדם מדרג התרגשות בראש הרשימה ואחר מדרג בטחון, הם יבחרו באופן שונה לגמרי את חבריהם, תחביבים, סוגי העיסוק, את סדר היום, ואפילו את הרכב שלהם. כשאותם שני אנשים מנהלים מערכות יחסים זוגיות, חברתיות, או עסקיות, ואינם מודעים לצרכים האישיים השונים כל כך, הם עלולים ליצור תחושות איום או חנק זה על זה, מה שיגרור אי הבנות ומריבות אין סופיות. כמובן שגם בטחון וגם התרגשות הם צרכים בסיסיים של רוב האנשים, אולם דירוג החשיבות הוא זה שהופך את הרשימה הזו לכלי מאד אישי ורב משמעות. 

   ההתבוננות הנוספת במצפן האישי היא על רגשות שאנחנו נמנעים מהם ככל האפשר. יככבו מן הסתם: בדידות, תסכול, כעס, כשלון, השפלה, אשמה, חוסר שליטה ואחרים.  ההבדל גם כאן הוא בדירוג, כאשר זה שנמקם עליון הוא הרגש שהכי מפחיד לחוות, ואחריו בסדר יורד רגשות אחרים שאנחנו משתדלים להימנע מהם. הרשימה הזו קשה יותר לאיתור, מכיוון שהרגשות המאיימים במיוחד, עשויים להיות כאלה שכמעט ולא נחווה. אנחנו עושים מעקפים, נוקטים פעולות או נמנעים מעשייה, ובלבד שלא נאלץ לחוות את התחושות האלה. כך  למשל ילדים שנכחו במריבות כועסות שהובילו לפרידה, ממשיכים לקשר בין כעס ונטישה, ובבגרותם ימנעו בכל מחיר מגילוי כעס מתוכם או כלפיהם. בשם ההרמוניה הם לא מאפשרים למריבה בריאה ומנקה להתקיים לידם, אולם חווים תסכול גדל והולך בתוך הרמוניה מזויפת שאוגרת בתוכה רגשות לא מבוטאים.

   לעיתים אנחנו יכולים אפילו להימנע, באופן לא מודע, מלחוות את הרגשות שבראש הרשימה החיובית,  ובלבד שלא נחשף לאלה הבעייתיים. כך למשל נתקלתי במישהי שבראש המצפן החיובי שלה רשמה הצלחה, וזו משאלת לב שלטענתה כמעט שלא נוכחת בחייה. ההסבר הופיע ברשימת ההימנעות שלה, שכללה במקום גבוה את הפחד להדחות. אותה אישה נמנעה מעשיית צעדים מקדמים למקומות שהיו מימוש הצלחות לגביה, ובלבד שלא תסתכן בדחייה. דוגמא נוספת היא בחור שרשם אהבה בראש המצפן האישי ואובדן כרגש הקשה במיוחד. אובדנים רגשיים שהוא חווה בילדותו גרמו לכך שבמשך שנים רבות הוא לא אפשר לעצמו להקשר ולחוש אהבה לאדם אחר, בכדי שלא להסתכן באובדנה. 

   טכניקת העבודה עם המצפן הפנימי מאפשרת בהמשך ליצור שינויים במבנה המצפן כך שנחווה את  מירב הסיפוק, ונבטא את היכולות האישיות וההעדפות באופן מקסימלי. אולם כהתבוננות ראשונית חשוב בעיני לבחון (ולרשום) את הדירוג האישי לשתי הרשימות בכדי שנדע לזהות מה הכי חשוב לנו להעצים, וממה אנחנו נמנעים. מודעות כזו מאפשרת לרגשות הללו לצוף מבלי שהם יאיימו עלינו.  

 

כעס כדלק יצירתי

 

   כעס הוא אחד הרגשות הראשונים שמתעורר כשאנחנו מתחילים לחוות שוב את ההתלהבות היצירתית. עולים בנו כעסים על זמנים בהם לא היינו מחוברים לעצמנו, על רגשות שכלאנו, על אנשים שהפריעו לנו בדרך, ושתקנו, ועל הזדמנויות שסירבנו להן מתוך פחדים. ג'וליה קמרון בדרך האמן אומרת: "כעס מיועד שיקשיבו אליו. כעס הוא קול, זעקה, תחינה, דרישה. כעס נועד שיתייחסו אליו בכבוד. למה? מפני שהכעס הוא מפה.. הוא מראה לנו לאן אנו רוצים ללכת....בשיקומו של אמן חסום, כעס הוא סימן בריאות".

   באמצעות הכעס שמתעורר, אני רואה אנשים ב"דרך האמן" שמתחילים לסמן את הגבולות שלהם, קודם כל בפני עצמם, ובהדרגה גם החוצה. יוצרים שזמן רב מידי עשו עבודות כמעט התנדבותיות, אומרים לא עוד, דורשים שכר על אומנותם, ולהפתעתם מקבלים ללא קושי. אנשים שמבינים שהם עובדים שעות ארוכות מידי בכדי לרצות ממונים עליהם, שלעולם אינם מכירים להם תודה על כך, ואומרים עד כאן. אנשים מתנערים, מזהים את המקומות שנכונים להם, ואינם מוכנים יותר להיות באלה שאינם מטיבים אתם. שינויים קטנים וגדולים מתחילים להתרחש כשמאפשרים לכעס לעלות, ונוקטים בפעולה במקום להמשיך להחניק אותו.

   ברור שלא כל רגש שעולה יבוטא מול האדם שמולנו. משמעה של אותנטיות רגשית אינה לפגוע ולהכאיב לאחרים, וחשוב בעיני ליצור התמרה יצירתית לרגשות. הדגש בעיני הוא בסדר הפעולות: קודם כל לתת לעצמנו להרגיש כל מה שעולה, לחוות את התחושות בכל הרמות, ורק אחר כך להחליט איך מבטאים אותם. זאת לעומת הסדר היותר מקובל שבו רגשות נבלמים כמעט מידית על ידי המיינד ואז לאחר ברירתם מבוטאים החוצה, כשהם כבר הרבה פחות עוצמתיים ובוודאי שלא אותנטיים.

   כעס הוא דלק יצירתי מלא תשוקה כשמתעלים אותו בזמן אמת עם כל העוצמה שבו. כעס מבוטא על הבד למשל הוא בשבילי אנרגית בערה שהביאה לחיי את הצבעים הכתומים והאדומים בקווים מתפרצים וחצופים. ריקוד ופעילויות פיזיות אחרות משמשים גם הם סובלימציה נפלאה לסערת הרגשות שבכעס.  ובגדול אני חושבת שכעס פורץ הרבה מחסומים יצירתיים ותנועה קשובה אליו יכולה לפתוח דרכי ביטוי חדשות ומפתיעות.  

  

לקנא מבלי להרגיש אשמה ופחד

 

   קנאה גם היא רגש שהתבוננות לגיטימית בו מאפשרת זיהוי של רצונות חבויים. קנאה מחביאה בתוכה תחושת צמצום, ופחד שיש מקום רק לבודדים להצליח. הקנאה אומרת שאחרים, טובים מאתנו, בורכו ביכולות גבוהות משלנו, ובשל כך משיגים דברים שלנו לא יהיו. קנאה מדגישה את החוסר, את האין, והיא נחשבת לרגש נחות כך שלאנשים רבים קשה בכלל להודות בקיומה. 

   התייחסות חיובית לקנאה הופכת אותה לתמרור הכוונה. רק דברים שבאמת היינו רוצים בתוכנו יפעילו אותנו כשנזהה אותם באחרים, כך שהקנאה מצביעה על מה שהיינו רוצים לפתח ולהעצים בנו. זיהוי של הדברים מתוך חיבור לתחושת שפע, הבנה שיש מספיק לכולם, מאפשר לנו לנקוט בפעולות קטנות שיקרבו אותנו אל הרצונות שלנו, הדברים שבהם התקנאנו. 

  רגש בסיסי נוסף שנהוג להתייחס אליו כאל שלילי הוא הפחד. בתוך תהליך התעוררות יצירתית עולים מתוכנו רצונות ותשוקות ובו זמנית צפים פחדים. פחד הוא רגש בסיסי וקדמוני שמגן עלינו בפני סכנות, ומכיל בתוכו המוני הסתעפויות (שחלקן כמובן דורש התייחסות מקצועית עמוקה יותר). אחד התהליכים המקלים הוא דווקא זיהוי והגדרת מקור הפחד, מה שמאפשר תגובה יותר ספיציפית. כך למשל החוויות שעולות מתוך פחד הצלחה שונות מאלה שעולות בפחד להיכשל. הנטייה לסווג כל תחושה רגשית חוסמת כפחד משחזרת תגובה האוטומטית שהיא הרבה פעמים שתק, האבחנה וההפרדה בין סוגי הפחדים יכולה ליצור קשת תגובות רחבה יותר.

    אבל גם עם פחד, התהליך המרתק ביותר מתרחש מתוך החוויה הראשונית של ההסכמה קודם כל להרגיש אותו. אז אנחנו לא מתייחסים אליו עוד כאל חור שחור שבולע אותנו אליו, אלא ממקדים את התחושות והחיפוש בתוכנו. הפחד הופך לבר שליטה. המשך עבודת המודעות הזו היא להגדיר את גוש הפחד שבנו: גודל, צורה, מיקום, צבע. כשאנחנו מפסיקים לחשוב את הפחד ומתחילים להרגיש אותו, הוא הופך ממפלצת מאיימת, למשהו ברור ומוגדר בתוכנו. בהמשך גם ניתן להמיס או לצמצם אותו בכלים של דמיון מודרך, אם רוצים. לרוב אין צורך בכך מכיוון שמרגע שחשנו אותו והבנו את ממדיו, הוא יכול להפוך לחבר שנוכח בתוכנו, במקום לאויב המעכב שהיה קודם לכן.

    כלי נוסף שעובד נפלא בשבילי הוא להמיר את המילה פחד בחלק מן המקרים במילה התרגשות. התחושות הפיזיות די דומות בעיני בשני המקרים. אומני במה שמתארים פחד במה בולמים את עצמם מהופעות פומביות, ואילו אחרים מתארים תחושות זהות ומגדירים אותן כאנדרנלין של התרגשות. אני יודעת שבשבילי השימוש המילולי במילה התרגשות לתחושות שנהגתי לקרוא להן פחד, מאפשר לי לנוע לתוך מצבים מסוימים מתוך ציפיה ושמחה שלא היו שם קודם. ההבדל הוא אולי סמנטי, אבל הוא מאפשר חוויה רגשית מעצימה הרבה יותר.  

     אשמה, עבורי היא רגש שמופיע במקום גבוה ברשימת המצפן  השלילי. אשמה היא להגדרתי הבלם החזק ביותר לרגשות חיוביים, תוך שהיא משרתת את הפחד ומעצימה אותו. אנחנו חווים דברים שיכולים היו לגרום לנו אושר רב, אבל מעמעמים את עוצמת התחושות על ידי כך שבו זמנית עולים בנו רגשי אשמה, בדרך כלל כלפי מקורבים לנו. גרועים יותר המצבים בהם אנחנו נמנעים מחוויות שבאופן וודאי ישמחו אותנו, מתוך פחד שנשלם עליהן באשמה. בתוך הפרדוקסים האלה אנחנו עלולים להאשים בתוכנו את אותם אלה שגרמו לנו לחוש אשמים, וכביכול מנעו מאתנו להגשים רצונות, לעיתים בלי שהם אפילו ידעו על המעורבות שלהם בכך.

   בפרספקטיבה רחבה יותר, האשמה כנראה רק מושלכת על אנשים סביבנו, והיא בכלל מכוונת לכוחות גבוהים מאתנו, איזה אל דמיוני ואכזר שעלול לכעוס על כך שטוב לנו מידי, ולהעניש אותנו. אנחנו מגייסים את האשמה כעונש עצמי, גרוע מכל מה שגורם חיצוני לנו עלול להביא עלינו, ויוצרים דרכה איזון בעייתי לתחושות נהדרות שעולות, או עשויות לעלות. "לא כל כך טוב לי" אנחנו משדרים לאותו אל "אני בעצם גם מאד סובל/ת ממה שקורה".

   גם לגבי אשמה, העניין בעיני הוא קודם כל להרגיש אותה. בדרך כלל התחושות הפיזיות שמתלוות אליה הם חנק, ושיתוק. המשך העבודה המודעת עם תחושות האשמה היא ליצור משמעות חדשה להגדרת האלוהות ככוח תומך, והדרך לשם עוברת מתוך העצמת האלוהות שבנו והגברת הערך העצמי. הפעולה היצירתית שאליה אני מציעה לנווט את האשמה היא קודם כל להמשיך לפעול מבלי לאפשר לתחושת השיתוק לבלום.  בתוך הפעילות יעלו התחושות העוצמתיות והנפלאות, והעניין הוא להרגיש גם אותן, בדיוק כמו שהן, מבלי להדחיק ולעמעם אותן מידית על ידי אשמה.   

   יש עוד קשת שלמה של רגשות שעולים ככל שאנחנו נותנים דרור לעולם היצירתי. הדגש בעיני הוא לקבל את נוכחותם, ללא שיפוט, ולאפשר לעצמנו בהדרגה לחוש אותם בכל הרמות. יהיו שם כאלה שטבעיים לנו יותר וכאלה שאנחנו מתנגדים אליהם, ואותנטיות רגשית היא לקבל את כולם כחומר בערה לאש היצירה שבנו. אסתי הר לב, מורה רוחנית נפלאה מדברת על לגיטימיות רגשית תוך פירוש מחודש למילה אושר. היא אומרת: "להיות מאושרים, משמע להיות עם אישור פנימי לכל מה שאתם. אתם יכולים לאשר לעצמכם להיות עצובים, או כועסים, ולהיות מאושרים עם זה".

מיכל גזית

<< חזרה - פרק מאמרים - תרפיה באמנות

 

חזור לדף קודם    |    חזור לתחילת העמוד

       דף הבית

       מפת הפורטל

       אינדקס הפורטל

       חדש בפורטל

       פרסום אמנים חינם

אמנים - תיקי עבודות אומנים, מוזיאון ווירטואלי, ארט

      הקמת תיק עבודות חינם

      תיקי עבודות - דף ראשי

      רשימת אמנים, כתבים

      ציור | ציירים

      איור | רישום

      פיסול | פסלים

      צילום אמנותי

      זכוכית, ויטראז'

      יודאיקה, אמנות יהודית

      עיסת נייר

      עיצוב גרפי

      עיצוב פנים

      עיצוב קרמי

      עיצוב תעשייתי, מוצר

      עיצוב תכשיטים - צורפות

      פסיפס, מוזאיקה

מאמרים בנושא אומנות, כתבות וידע בנושא אמנות

      אמנים מההיסטוריה

      יצירות מפורסמות

      מאמרים בנושאי אמנות

      מילון מושגים באמנות

      ספרות, סיפורת, סיפורים

      שירה, פואטיקה, שירים

      תולדות האמנות

      תיאטרון, משחק, דרמה

לוחות - מידע בנושא אומנות

      אגודות אמנות

      אוצרים, אוצרי תערוכות

      אירועים, תערוכות אמנות

      בתי דפוס - הדפסות

      גלריות אומנות - כללי

      גלריות אמנים, אומנים

      חדשות אמנות

      חנויות אמנות

      לוח דרושים

      לוח יד שניה

      לוח מודעות

      לימודי אמנות, חוגים

      מוזיאונים לאמנות

      עיצוב גרפי - גרפיקאים

      עיצוב פנג שואי

      עיצוב פנים, אדריכלים

      עיצוב תכשיטים-צורפים

      עיצוב תעשייתי-מעצבים

      צלמים, צילום אמנותי

      ספרי אומנות

      תיאטרון, תיאטראות

      תערוכות אומנות-סקירה

      תרפיה באמנות-מטפלים

אמנות - קישורים לאתרי אומנות, תרבות ויצירה

      אומנות - אתרי אמנות

      פורומים, קהילות אמנות

      מנועי חיפוש, פורטלים

      אתרים שימושיים

 

 

אודות  |  יצירת קשר  |  תקנון  |  הוסף למועדפים  |  הפוך לדף הבית  |  שלח לחבר  |  פרסום  עזרה  |  RSS - תערוכות אמנות, אירועי אומנות

 


פורטל אולארט  www.all-art.co.il
אמנות, יצירות אומנות, תרבות, יצירה, אמנים - יצירות אומנים

כל הזכויות שמורות  ©  www.all-art.co.il 2006-2007

אין להעתיק, להציג בפומבי, להפיץ, למסור לצד שלישי, או להשתמש בתכנים המתפרסמים באתר (לרבות מודעות, יצירות ומאמרים)
לכל מטרה, מסחרית או אחרת, שאיננה לשימוש אישי ופרטי
בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב מבעלי הזכויות על תכנים אלה.